א. במדבר: החלטנו לציין את יום ההולדת של הקיבוץ עם היוודע לנו על הולדתה של אראלה ביתם של רחה ומרק. רקדנו במעגלים והתכבדנו בכיבוד צנוע. חגיגה אמיתית. למרבה הצער הרעב לא ויתר בקלות על נוכחותו בקרבנו. נוכחות קבועה ,מציקה ומטרידה. אין יום שאנחנו לא מרגישים את הקרקורים בבטן . 20 לינואר 1923: עובדים בלקט אבנים. עבודת דחק מפרכת. גשם, בוץ, עוני. מבשלים על כיריים מאולתרים. בעיקר תה. לפעמים נשאלת השאלה עד-מתי? בכלל נשאלות שאלות רבות שאין עליהם תשובות מלבד אלה ה"נכונות" על-פי דרכנו ותורתנו כפי שיצרנו אותה עוד בפולין. תורת "השומר-הצעיר".
חבורה של צעירים וצעירות אנחנו. עזבנו הכל מאחורינו כדי ליצור חברה חדשה חלוצית ומהפכנית בארץ ישראל ארץ אבותינו. רצינו להחזיר את עבודת האדמה את היצירה העצמאית של חקלאות יהודית אחרי אלפיים שנות עיסוקים גלותיים של בורגנות ואמונה דתית קפואה . מאסנו בשניהם. והנה אנחנו צאצאי דורות של יהודים בגלותם מגיעים סוף סוף אל הארץ המובטחת והיא כמדבר בשבילנו ואנחנו כנוודים ארעיים בשבילה. עד מתי? בינתיים אנחנו מברכים על כל עבודה מזדמנת בין אם בבניין ובין אם בסלילת כביש. העיקר שיהיו כמה גרושים בידיו של שמואל האקונום שילך לשוק בחיפה ואולי יצליח להביא משם קצת מצרכי מזון ואם יישאר אז גם איזה זוג נעליים או חולצה. מתעורר ויכוח מר ומתמשך באשר לדרך שאנחנו רוצים ללכת בה. האם לבחור בהיותנו חלק מקבוצה גדולה של אנשי השומר הצעיר שמתחילים לעלות בהמוניהם לארץ או שמא עלינו לבחור בגרך עצמאית משלנו כקבוצה המכלכלת את עצמה ונמצאת בזיקה רעיונית לתנועה. יש חילוקי דעות ויש ,כמובן הרבה זמן פנוי. עבודה אין כסף ודאי שאין אבל להט אידאולוגי יש בשפע. זה לא משביע ולא מחמם בחורף הקר. באופן בלתי מוסבר גם לא מצנן את הרוחות בקיץ. אנחנו מתרגלים להמשיך גם בלי להחליט. מתווכחים ובנתיים ממשיכים להתקדם. לאן? זה עדיין לא התברר. בערבים ובימים שבהם אין עבודה אנחנו יושבים הרבה שעות ומדברים . בעיקר יהושוע בירר מדבר. הוא מנסה להעביר לנו את שיטתו לאיזון הנפש. ויש הרבה מה לאזן אצלנו. השיטה היא חשיפה עד כאב של כל מצוקה ושיתוף החבורה כולה בלבטי הנפש. קתרזיס מוחלט. רבים לא עומדים במשימה חלקם עוזבים את הקבוצה. חלקם פשוט מתפרקים בבכי היסטרי ויש גם הנוטלים את נפשם בכפם. יהושוע ממשיך לחפור באזמלו החד בנפשם של החברים. זה אכן כואב אבל ברוב המקרים מחשל. אנחנו מתגבשים לקיבוץ חדור אמונה ולהט בעתיד טוב יותר המתאים לרעיונות המתגבשים של קיבוץ שומרי המגשים את התורה השומרית בנפש חפצה ובנחישות . 15 לפברואר : רכשנו זוג פרדות. רעב וקדחת אך בכל זאת מקיימים את נשף פורים. תחתוני החברים נגזרים והופכים לחיתולים לתינוקות. רבים באים ומצטרפים אל הקיבוץ לחלוק איתנו את מעט רכושנו ומזוננו . רובם מתקבלים בברכה . הזרם של הבאים גובר על זה של הנוטשים והקיבוץ גדל ומתחזק.
באביב נגמרה העבודה בנוה שאנן. למזלנו האביב הנפלא מאפשר להעביר את הזמן בקטיף פרחים במורדות הכרמל ובעמק. האוהלים מקבלים בשמחה ריחנית את זרי הרקפות, הכלניות והסביונים. חיינו מקבלים צבע וריח נעים ומשמח. האופטימיות חוזרת לשיחות הקיבוץ היום יומיות. למזלנו האבטלה התקצרה ובאמצעות הקשרים שיצרנו הצלחנו להשיג עבודה ביבוש הביצות סביב המושב הצעיר נהלל.
נכון, שמחנו על העבודה ועל השינוי אבל האמת היא שקינאנו בחקלאי נהלל שהגשימו את השאיפה להיות חקלאים בארץ ישראל, בעוד אנחנו ממשיכים לנדוד כחבורה של צוענים עניים ורעבים. נתונים לחסדי אחרים. גם לנו מגיעה חלקת אדמה בה ישכון קיבוצנו לבטח תחת גפנו ותחת תאנתו. עד מתי "לנדוד לנדוד תשוקת שומר" כפי שהרבינו לשיר. אנחנו גם משתוקקים להתיישב ולהקים בית לנו ולבנינו ובני בנינו.1 לינואר 1926:פעילות במוסדות הישוב לקידום התיישבות הקיבוץ. מתחילים בהתארגנות ל"חתונה" עם קיבוץ ד'. אנשים טובים ו"שומרים" נאמנים . יש סיכוי להצלחה בזיווג הזה.
ב. "דברים" שנתיים וחצי ישבנו באוהלינו לצד מתיישבי נהלל היחסים היו סבירים ואפילו טובים אבל לנו הייתה תחושה של ארעיות של זמניות במקום שאינו שלנו. אין לנו כלום משלנו למעט הצריף שניקנה בכספי תרומה של משפחתו של גדעון "היקה" מקבוצת "ביברכה" הצ'כית, שהצטרף לקיבוץ עוד בנוה שאנן. הצריף יועד לילדי הקיבוץ שנולדו והתרבו. שאר חברי הקיבוץ נאלצו להסתפק באוהלים. אין זמניות גדולה יותר מאשר החיים באוהל. ובכל זאת היינו אופטימיים. נשלחו שליחים לגליציה ולרומניה לגייס כסף להתיישבות. חברים אחדים נשלחו להכשיר את עצמם במקצועות החקלאות במקווה ישראל ובבית אלפא. 7 לאפריל 1926:הקמנו בעפולה מאפיה משותפת לקיבוצים ב' ג' ו-ד' יש תקוה בליבנו. עוד נגיע לישוב משלנו ולאדמה משלנו. תקווה זו מרחיקה במעט את הקושי והמצוקה. כשלב נוסף לקראת הגשמת היעדים שהצבנו לעצמנו, הקיבוץ כולו על 60 חבריו וששת ילדיו עובר לעפולה. העיר הנבנית כבירת העמק נמצאת על פרשת המים בין החלק המזרחי שמימיו זורמים לירדן ובין החלק המערבי שביצותיו מתנקזות אל הקישון המוליך אל הים. בלילות אנחנו מביטים בעיניים כלות אל המרחב החשוך שבו יוקם בקרוב קיבוצנו.
ג. "ויקרא" בעפולה מתרכז עם רב של חברי ה"שומר הצעיר" מאירופה. "השומרים" מתחלקים לפי קיבוצים. קיבוץ ב' (זה אנחנו) ויש גם ג' וד' ויהיו עוד רבים בעתיד. זה מעודד ומחמם את הלב. אבל גם יוצר צפיפות וקשיים כלכליים לא מבוטלים, שהרי אין מספיק עבודה לכולם וגם אוכל ומקום לינה הם במחסור תמידי. הקיבוצים השונים חיים זה לצד זה ומנסים להיבדל זה מזה תוך שמירה על היחד השומרי. נראה מוזר אבל מתקיים פחות או יותר. אנחנו מתאחדים בטקס חתונה חגיגי עם קיבוץ ד' עכשיו אנחנו כבר כח גדול ובעל משמעות בקרב אנשי עפולה. גם הרכוש מתחיל להצטבר. כבר יש לנו 4 צריפים ושתי פרדות . החתונה עם קיבוץ ד' הניבה מעט רכוש נוסף אבל עוד ילד אחד הצטרף לצריף הילדים הצפוף. מצוקת האבטלה גדולה מאוד. לא רק אצלנו אלא בעפולה כולה. זה המצב גם בכל הארץ. רק 9 חברים עובדים תמורת שכר. החובות גדלים וקבוצות עבודה נשלחות למקומות רחוקים להביא מעט פרנסה לקיבוץ. קבוצה יוצאת לנהריים לפרויקט של רוטנברג. קבוצה יוצאת לחיפה לעבודות במחצבה בנמל ובהקמת בתי הזיקוק לנפט. 30 אוגוסט 1926: זעזועים חברתיים פוקדים אותנו עקב הפיצול לקבוצות עבודה. רבים עוזבים את הקיבוץ אבל גם מצטרפים חדשים יש. אנחנו ממשיכים להאבק למען זכותנו להתיישבות. קשיים בגיוס הכסף ובתמיכה מצד המוסדות המיישבים. מנסים להפעיל לחץ על המוסדות המיישבים למצוא מקום ראוי להקמת הקיבוץ שלנו. מפעילים את כל הקשרים של נציגינו בגופים השונים. חזן מיטק ובוריה נשלחים לפעול למען השגת המטרה הנכספת. הקולות הקוראים נתקלים בהרבה רצון טוב אבל במעט תוצאות. רק לקראת סוף 1926 נענות קריאותינו ותחינותינו ומאושר השטח להתיישבות הקיבוץ. ליד הכפר אבו-שושא , לרגלי הגבעות שבצדו המערבי של העמק. מאשרים רק לשליש מהקיבוץ לצאת לנקודת ההתיישבות . הוויכוח קשה. כולם רוצים לקחת חלק במשלחת החלוצית. לאחר דיונים ממושכים ותך רוגז רב והיעלבויות מסוגים שונים, אושרה בשיחת הקיבוץ רשימת החברים המייצגים את שני הקיבוצים שהתאחדו . לאחר שהחברות הפעילו לחץ כבד ודרשו שוויון צורפו גם שתי חברות. סה"כ יצאו 20 חברים למשלחת הכיבוש.3 נובמבר 1926: אלה חברי המשלחת שיצאו ל"אבו שושא" – שלומי, גולדשלגר, אופו, חדשי, חתולי, אדק, סלעי, דודיה, רגינק'ה, משולם, שייק, אריה בקר, לאה אפרים, נפתלי, יהושוע בירר. היו רבים שרצו גם הם לצאת במשלחת. אושרו לנו רק 30% מסך חברי הקיבוץ. סוכם שהמשלחת תתחלף. מדי חודש יוחלפו שליש מהחברים.
ד. התנחלות וכיבוש הארץ
תקציב של 1500 לירות הוקצב לשנת 1927 להכשרת השטחים והקמת הקיבוץ. הסכום זעום אבל חברינו וחברותינו חרוצים ומסתפקים במועט. העבודה נעשית במרץ ובהתלהבות. בעזרת שני זוגות של פרדות נחרשו השדות ונזרעו 69 דונם חיטה 50 דונם שעורה( תבואות החורף) וכן הוכן שטח של 220 דונם לזריעת תירס (תבואות הקיץ). החורף שהגיע בעצמה רבה הביא בנוסף לכל הקשיים גם לניתוק מוחלט משאר הקיבוץ שנשאר בעפולה. העבודה ממילא לא יכלה להתבצע ולכן הגעגועים הלכו וגברו. בעפולה מצב הקיבוץ מחמיר. האבטלה מתגברת אין מקורות פרנסה. 19 לינואר 1927: בעפולה חוסר עבודה מוחלט.התזונה :פרוסת לחם וחתיכת סוכר לתה. עירנות פוליטית ממלאת את הגוף באנרגיות לקראת ועידת התנועה. חברים אחדים נשלחים בחזרה לארצות אירופה לגייס תרומות. אחרים יוצאים לביקורי משפחה, טיפולים רפואיים ושליחות להדרכה בתנועה בגולה. מקטינים ככל האפשר את כמות הפיות הרעבים. למרות הקשיים ממשיכים להצטרף חברים חדשים הקיבוץ ממשיך לגדול וממשיך לגדול גם מספר הילדים. כבר 16 פעוטים מתרוצצים ומשחקים בחצר הקיבוץ יחפים וצוהלים. ללא דאגות. את זה משאירים למבוגרים. כל פניותינו אל מוסדות הישוב וכל קשרינו עם הרצפלד ושאר המנהיגים לא עוזרים. אין תקציב להתיישבותו של הקיבוץ כולו בנקודת הקבע. נצטרך להמתין לעתיד לא ברור. אבל רוח "השומר הצעיר" איתנה! לא ישברו אותנו! טוב חלק קטן אכן נשבר ועוזב אבל הרוח החלוצית נשארת. ומעגלי ההורה לצד דיונים ארוכים ומתישים בשאלות הרות גורל ובזוטות של יום-יום משאירים את הקיבוץ מלוכד ומתפקד. חילופי משמרות בנקודת ההתיישבות מתבצעים בתדירות הולכת וגדלה. התנאים הקשים באבו שושא מחייבים החלפת הנושאים בעול ויש מספיק מתנדבים בין החברים המובטלים מעבודה בעפולה.
בקיבוץ מצוקה. הרעב חוזר ומכה. החברים ניזונים בעיקר מתה ממותק בקובית סוכר וחצי פרוסת לחם. עיקר המזון מוגש לילדים . הקטנטנים הולכים ומשמינים ונהנים מהחיים. העתיד ,כך אנחנו מרגישים, טמון בגידול דור חסון ,אמיץ ומאושר של ממשיכי הדרך. ההקרבה נעשית ברצון אצל רובנו. את המחשבות המייאשות דוחקת הידיעה שיש לנו כבר משק חקלאי משלנו! אנחנו כבר מקיימים הלכה למעשה את ההבטחה שהבטחנו לעצמנו להגשים את עקרונות "השומר הצעיר" בקיבוץ סוציאליסטי חזק ובעל עקרונות. 1 לינואר 1929: בשדות הפלחה נזרעו 690 דונם תבואות חורף. נוטעים 15000 עצים בחלקה הראשונה של "חורשת השומר הצעיר"!
באבו-שושא המשק מתקדם בצעדים גדולים קדימה. יבול החיטה מאפשר מכירת חלק ממנו לבית אלפא (קיבוץ א' הותיק מאתנו). שטחי תבואות החורף כבר מגיעים לשבע מאות דונם. את האורווה שהוקמה כבר " מאיישים" 6 פרדות ו4 סוסים ויש גם חמור שהתקבל במתנה ועוזר בהובלות מים ומשאות שונים. הוקם גן ירק המספק מתוצרתו לחברים, גם לאלה שנשארו בעפולה. מתחיל לזרוח לנו אור קלוש בקצה המנהרה. המאמצים נראים כנושאים פרי ואכן ב-1929 מאושרת ההתיישבות באבו-שושא ונבחר השם (לאחר ויכוחים סוערים כמובן) "משמר העמק" . יש בשם הזה את מלוא הסמליות וגם קצת גאווה בראשוניות והאחריות שמוטלת עלינו כ"שומרי הסף" של עמק יזרעאל בואכה חיפה. המעבר נתקל בקשיים עקב המהומות שפרצו ברחבי הארץ. השלטונות הבריטיים אינם מוכנים לקחת על עצמם את האחריות לביטחוננו באבו-שושא ודורשים לפנות את המשלחת. אחרי לחצים כבדים אנחנו מוכנים לפינוי זמני תוך הבטחה לשמירה על רכושנו שאמנם הוא דל אך הושג במאמצים כבירים והוא יקר לנו. ניסיון של השכנים הערבים לתקוף את הישוב הקטן נתקל בירי של השומרים שהציבו הבריטים, והם נסוגו. מנגד הצליחו הפורעים להצית את השדות ואת החורשה הצעירה. האש כובתה ע"י חברינו אך נגרמו נזקים כבדים. עם שוך המהומות אנחנו חוזרים כמובן. בכוחות מחודשים. נחושים מתמיד להתיישב בחלקה שהוקצתה לנו ולא לעזבה עוד לעולם. כל הקיבוץ על ילדיו עובר לאבו-שושא שהיא מאז "משמר- העמק" הקיבוץ שלנו.
ה. בית ראשון (התבססות בנין והתפתחות המשק.)
התחלנו לנטוע חורשה מדרום לקיבוץ. 50 אלף שתילים נטענו בהדרכתו המקצועית של חדשי. עמנואל ניצח על העבודה והקיבוץ על טפו וחבריו השתתף בנטיעות. לחלקנו הייתה זו הגשמת געגועים ליערות הגולה שעזבנו. גם אם בזעיר אנפין.
המשק נכנס לקדחת בניה ופיתוח. יום ולילה עובדים בבניין. הכביש אשר נסלל שנתיים קודם לקראת בואו של רוקפלר לביקור בארץ, מאפשר העברת חומרי בניין וציוד מחיפה במהירות וביעילות. לשמחתנו רכשו רוב החברים מיומנות בצדדיה השונים של עבודת הבניה עוד בעפולה. יש לנו משלנו בנאי שלד ,רצפים, וטייחים. גם חשמל ואינסטלציה אנחנו כבר יודעים לעשות בכוחות עצמנו. כל החברים והחברות ואף הילדים שגדלו מעט נוטלים חלק בעשיה.19 לינואר 1930: עוד 50000 עצים ניטעו בחורשה. הוקמה רפת מפרות מקומיות ובה 18 פרות ו 50 עגלות ועגלים. ניטעו 320 דונם כרם ו16 דונם שזיפים. אפשר לראות את השמחה הפורצת מבעד לעייפות ומשכיחה את הקשיים הגופניים. שמחת היצירה מרקידה את הרגליים העייפות והאתגרים החדשים הניצבים בפנינו מעוררים ויכוחים ודיונים אינסופיים בשיחות הקיבוץ הנערכות כמעט מדי יום ביומו. נולד הצורך לעשות סדר במהומה. יש לבחור בעלי תפקידים וועדות שינהלו את מסכת החיים ויפנו כוחות ומשאבים למקומות בהם זה נדרש ביותר. נבחרו נציג הקיבוץ למוסדות החוץ. מין שר חוץ ייצוגי שיקרין כלפי הסביבה הקרובה והרחוקה וכלפי השלטונות הבריטיים את מכובדותנו ורצינותינו. נבחרו גם , גזבר, סדרן עבודה, ועדת משק, מזכירות, חצרן ואקונום. זהו נגמרו ימי הבלגן יש סדר ומשמעת בקיבוץ. חלק מהחברים אינם רואים זאת בעין יפה. הם שואפים למהפכה. לאנרכיזם אידאולוגי הבועט בכל סממן בורגני. אבל רצון הרוב בהמשך ההתפתחות ובביסוס אמצעי ייצור מספיקים לרווחת הקיבוץ ולהגשמת ייעודו מנצחים . חלק קטן בלבד עוזב בזעם אנרכיסטי את הקיבוץ. למרבה הפלא, לא נפגם כושר העבודה באופן משמעותי.
בתחום החקלאות אנחנו משפרים כל הזמן את מגוון הענפים ואת איכות היבולים. אחדים מחברינו שרכשו, בשנות הנדודים, השכלה חקלאית מיישמים עכשיו בהצלחה מרובה את ידיעותיהם. הם מצליחים להפיק תועלת גם מכישלונות. לשמחתנו אין הרבה כאלה, וחברינו בעלי 'ידי הזהב' מצליחים לתקן את הדרוש תיקון. רכשנו טרקטור פורדסון ישן מימי המלחמה (מודל 1917) גדעון ופרוייקה נאלצו לגייס את כל כישרונם להביאו לכלל עבודה. עכשיו יש תחרות מי יהיה הטרקטוריסט הראשי. רבים רואים את עצמם מסוגלים להיות טרקטוריסטים. המציאות מראה שלא תמיד זה נכון. 28 ליולי 1930:בונים בית ילדים בן שתי קומות בכוחות עצמנו. הילדים עוזרים גם הם כמיטב יכולתם במוסדות המיישבים ובתנועה המתגבשת, מתנהל מאבק על הגודל הרצוי לקיבוץ. יש הרוצים להגבילו ל-25 משפחות . בסופו של דבר הוחלט על מסגרת שח 40 משפחות .אנו שואפים ליותר.
המשק הצומח מחייב ניהול רשימות מצאי מפורטות ובניית תקציב שיאזן בין כל הצרכים. לשנת 1932 כפי שנודע לחברים האינוונטר הוא: מאה וחמישים נפשות מתוכן 30 ילדים בגילאים שונים.13 בהמות משק , שני טרקטורים(אחד על שרשראות) קומביין ומשאית. במשק החי 10 פרות חולבות מזן מקומי. 14 עגלות כ-400 תרנגולות 230 כבשים ועיזים ועשרים כוורות דבורים . רכוש משמעותי לכל הדעות. ימי הרעב והדלות נשארו מאחור ולא יחזרו, כך כולנו מקווים. הוצאותנו לנפש כבר מגיעות לכדי 35 לירות לנפש לשנה. אנחנו מעבדים כ-1300 דונם וממשיכים להכשיר שטחים נוספים בעמק ובהר. החורשה כבר מתחילה להראות כמו יער אמיתי . האורנים כבר עוברים קומת אדם! טוב אולי לא ממש בוגר אבל קומת ילד בוודאי. כבר מתרבים הזוגות המוצאים את החורשה כמקום רומנטי ומתאים להתבודדות. 15 לדצמבר 1932: הוחלט לתת 7 ימי חופשה לכל חבר. בשיחת הקיבוץ נבחר עמנואל לרכז את עבודות היעור. במורדות היורדים מהחורשה אנחנו נוטעים כרם ענבים שגם הם יוסיפו בוודאי לשמחת היצירה לאחר שיבשילו ושעייה יעשה מהם יין משובח. בתום עשור להקמת הקיבוץ יש לנו בהחלט במה להתגאות הצלחנו להקים קיבוץ יציב ואנחנו ממשיכים במאמצינו להרחיבו ולשפרו ונמשיך בכך גם בעתיד. כבר יש מספר בתים אמיתיים בחצר הקיבוץ. כמובן, בית הילדים ובית "המוסד החינוכי" וחדר הקריאה והתרבות שבנייתו הסתיימה לשמחת כל החברים שעכשיו יש להם מקום מסודר לקרוא בו ספרים ומגזינים ואף להקשיב לתקליט של מוסיקה משובחת.
4 לינואר 1935:אושרה למשמר העמק "משבצת קרקע" של 6700 דונם. הגזבר מתנגד להקצבת 12 לירות לשנה להוצאת עיתון הקיבוץ. בצאן מתחילה שביתה בגלל סרובו של הגזבר לקנות שעון בסך 25 מיל לאריה בקר. הגיע הזמן לבנות סופסוף בתים ממשיים גם לחברים. הבתים עוצבו בחכמה רבה כך שיחד עם הנוחיות המשופרת תהיה גם מידה מאוזנת של פרטיות ויחד. כל שלושה חדרים (שני חדרים למשפחות ובינהם חדר לרווקים) חלקו מקלחת ושרותים . מרפסת משותפת ורחבה המחברת לחלקו השני והזהה של הבית. הבתים נבנים בשתי שורות שלושה בכל שורה. הוחלט לתת עדיפות למשפחות. גם על כך יש ויכוח ומרמור מסויים אבל גם החברים שלא זכו לחדר משלהם יודעים שלא ירחק היום ובתים נוספים ואף טובים יותר ייבנו בקיבוצנו. השיטה שבה "עוברים לפי הוותק" מונצחת לשנים הבאות בקיבוצנו ונהוגה עד היום. שנות ההתבססות הראשונות נתקלו במכשול צפוי למדי. ב1936 פתחו הערבים במרד כנגד השלטון הבריטי שאיפשר ליהודים לעלות בהמוניהם לארץ ובכך, לטענת מנהיגיהם, לנשל את התושבים הערבים מנחלתם. המרד אמנם כוון כלפי השלטונות הבריטיים אבל הפגיעה בישוב היהודי בכל רחבי הארץ התגברה והפכה לסכנה ממשית לחיי אדם ולרכוש. 9לאוגוסט 1936: חזרו ההצתות בחורשה ובשדות וחזרו הנסיונות לפגוע בתחבורה אל הקיבוץ וממנו.60 חיילים בריטיים משתכנים בבית הגדול במוסד החינוכי. השתדלנו לשמור על היחסים הטובים עם השכנים אך ליתר ביטחון הגברנו את השמירות גידרנו את הקיבוץ וערכנו סיורים תכופים ומארבים בהרים כדי להגן על רכושנו ועל חיי חברינו. כנופיות של פורעים השתוללו באזור ולמרות מאמצי הצבא והמשטרה הבריטיים העזרה מאנשינו הייתה חשובה לא פחות. קיבלנו אמנם תוספת נשק ותחמושת מהצבא אבל נאלצנו להקצות משאבים רבים לרכישות נוספות אותן טמנו ב"סליקים" מיוחדים שחשקו ומשולם בנו. חלק מה"סליקים" הוסוו כל-כך טוב שקשה היה למצוא אותם גם שנים רבות אחרי שניטמן בהם הנשק. אחדים מחברי הקיבוץ שרכשו נסיון צבאי באירופה שאחרי המלחמה ובאימוני ההגנה בארץ, הדריכו את החברים והחברות בשימוש בנשק ובבנית ביצורים. נבנו בהוראת לובק'ה וקברניטי הביטחון של הקיבוץ, עמדות מבוטנות ,בנות שתי קומות , שהקיפו את הקיבוץ ואיפשרו לחברים לשהות בהן ימים שלמים. היו גם כאלה בינינו שהעדיפו לישון בעמדות הללו על פני הצריפים החמים והמחניקים. 8 לינואר 1938 אריה דיאמנט"המוכתר" של הקיבוץ מקבל אקדח מהצבא ורשיון לשאת אותו בגלוי. ההצתות נמשכות ביו ובלילה. נטל הבטחון מקשה על החברים בתפקוד היומיומי. מאמצים רבים והשקעה נכבדה השקענו בהקפת כל הקיבוץ בגדר תיל והשארת שני שערים בלבד מצפון ומדרום שעליהם הופקדה שמירה רצופה. לקראת התגברות ההתקפות של כנופיות הערבים כמעט נעצר פיתוח המשק רשימת החברים המוקצים לשמירה התארכה ורבים גוייסו להשתתף במארבים בלילות ובקרבות מול הכנופיות. חברינו נחלו מדי פעם נצחונות וכך גם הבריטים אבל הנזקים היו רבים. שרפות, גדיעה ועקירה של עצי הפרדס כולו. הצתת יבולי השדה ועוד. הדברים החמירו עד למקרי רצח של יהודים תושבי האזור. בקיבוצנו נפל גולדשלגר קרבן למארב של הפורעים בדרכו לקיבוץ השכן עין השופט. בעזרת הצבא הבריטי נתפס האשם הועמד לדין והוצא להורג בתליה. גם שני חברי עין השופט נפלו בדרכם מהזורע. המתח הביטחוני לא איפשר לנו להמשיך ולעסוק באותה אינטנסיביות בפיתוח הענפים ושיפור מצבו של הקיבוץ. למרות המצוקה הוחלט בסוף 1938 בשיחת הקיבוץ לקבל את המלצת ועדת המשק ולחלק סבון טואלט אישי לכל חבר וחברה. נגמר סיפור הסבון המשותף. האם זהו סימן ליציאה מהמשבר? כנראה שכן. אכן המרד הערבי הסתיים זמן קצר לאחר מכן. הערבים השיגו השגים לא מבוטלים ודווקא אנחנו שהותקפנו וסבלנו פגיעות בנפש וברכוש נאלצנו לספוג החלטות קשות לישוב היהודי . "הספר הלבן" והגזרות על עצירת המשך תנופת העלייה היוו מכה קשה במיוחד לתנועתנו שרבים מחבריה המתינו לעליה באירופה. בעיקר בפולין וצ'כוסלובקיה שנפלו לידי הצורר הנאצי. 1לספטמבר 1939:הגרמנים פולשים לפולין מלחמת העולם השניה החלה.
הדים מעורפלים על המתרחש בארצות הגולה מגיעים עד אלינו אבל תנופת הפיתוח במשק וגידול במספר תושבי הקיבוץ וילדיו מוכיחים שדבר לא יעצור אותנו. בינואר 1940 חגגנו 18 שנים להווסדו של הקיבוץ והוא מונה עכשיו 288 חברים, מועמדים וילדים. קבוצת ארז,בניו הראשונים של הקיבוץ סיימה את הלימודים במוסד החינוכי והצטרפה לקיבוץ. 10 לפברואר 1940: בפלחה זרענו מעל 2000 דונם תבואות חורף מתוך 4200 הדונמים שאנחנו מעבדים. המטע מניב שפע פרי מ-220 דונם של פרדס ונשירים. סחורה משובחת המשווקת דרך "תנובה" לשווקים בארץ ולצבא הבריטי. מעט מזה מגיע גם אל חברי הקיבוץ. המאפיה החדשה כבר מספקת 8000 ככרות לחם בחודש. בחורשה נטענו עוד 40 דונם של אורנים וברושים. ברפת כבר כמעט 100 ראש חולבות המייצרות מעל 220 אלף ליטר לשנה. אכן, אחרי השנים הקשות אנחנו בהחלט יכולים להתגאות בהשגינו. כמובן איננו שוקטים על שמרינו ואנחנו ממשיכים לשלוח חברים וחברות להשתלמויות אשר יועילו להמשך פיתוחו של המשק. כך למשל נשלחה אנקה ללמוד עיבוד צמר כבשים בנוסף לגבינות שהיא עושה מכ- 12000 ליטר חלב צאן בשנה. במוסד החינוכי שלנו לומדים כבר 120 חניכים ולצידם 12 מורים ו35 אנשי צוות. למוסד הוקם משק עצמאי המתנהל בדיוק כמו זה של הקיבוץ אבל בידי הנערים והנערות בכוחות עצמם. אנחנו הותיקים רק מלווים ומדריכים אותם בדרכם להיות חברי קיבוץ מועילים ונאמנים לדרך השומר הצעיר. באירופה המלחמה מתרחבת ומבעירה את היבשת כולה. אלינו הלהבות לא מגיעות אבל אחדים מחברינו נחלצים לעזרת הצבא הבריטי הנלחם לבדו מול המפלצת הנאצית. חברים וחברות אחדים מתנדבים לבריגדה היהודית. למרות הקושי ביציאה של אותם חברים משורות העבודה בענפי הקיבוץ, הם זוכים לאישור שיחת הקיבוץ ולאיחולי הצלחה בדרכם. המלחמה המתמשכת גורמת לקשיים כלכליים המשפיעים גם עלינו מחיר הדלק עולה ואנחנו חוזרים באופן חלקי להשתמש בבהמות להמשך העבודה. כמובן גם זה לא עוצר אותנו ומשתלה חדשה מוקמת לאחר שהקודמת מכרה את כל מה ששתלה. מסתיימת חפירת בריכת שחיה והמשאבה החדשה בבאר ב' כבר מספקת 125 קוב מים לשעה. הכמות העצומה מאפשרת המשך פיתוח המטעים , גן הירק וגידולי השלחין. אנחנו נוטעים כרם זיתים ושזיפים לצד הפרדס. 45 דונם נוספים.28 לדצמבר 1941:הסגר בגלל דבר העופות. מתחילים לבנות לול חדש. גדול ומשוכלל יותר מזה שחוסל במגפה.
לאור התבוסות באירופה והגעת הצבא הגרמני ליוון ולצפון אפריקה, מתעורר החשש שהוא בדרכו לכבוש גם את ארץ ישראל. כחלק מההכנות לפלישת הנאצים מוקם הפלמ"ח. חלק מחברי הקיבוץ נשלחים לשרת בפלמ"ח. במקביל מגיעם כ-חמישים אנשי הפלמ"ח להתאמן בחורשה. ההסדר שבו פועל הפלמ"ח מועיל גם לקיבוץ. חלק מזמנם של הבחורים הצעירים מוקדש לאימונים וחלקו לעבודה בקיבוץ. זו תוספת רצינית של כח אדם. אמנם פה ושם מתגלים חיכוכים סביב תרנגולת שנעלמה או מצרכים אחרים שעשו דרכם אל החבורה הפרועה שביער. גם תנועה של נערות מהמוסד החינוכי העולות בלילות לחורשה, לפגוש את ה"חבר'ה מהפלמ"ח, אינה מתקבלת בעין יפה אבל החיים של הקיבוץ לצד הפלמ"חניקים מוסיפים לשני הצדדים יותר ביטחון. כבר 20 שנה אנחנו סופרים מאז יוסד הקיבוץ! אנחנו חוגגים בצניעות המתבקשת. כמובן עורכים עוד "משפט" על הקיבוץ . אין אשמים כמובן אבל מסורת היא אצלנו לבחון כל שנה מחדש בחג הקיבוץ את צידקת דרכנו בחומרה ובעיניים פקוחות ולהשתכנע מחדש כמה נכון אנחנו פועלים.
בשנה שעברה חיסלנו את הלול בגלל מחלת "דבר העופות" אבל השנה בחרנו בז'ניה להנהלת הלול וכנראה נבנה חדש בקרוב. בנתיים התרנגולות הספורות ששרדו מצאו מקלט במתבן והן מטילות שם ביצים שהילדים אוספים ומביאים לאקונומית. המצב במשק קשה. אמנם אנחנו לא רעבים ללחם כבעבר אבל נדרשים מאיתנו צמצום והסתפקות במועט לצד הגברת מאמצינו בעבודה. 1 ליולי 1942:הוכרזה האפלה. סידור מקלטיםואימונים מוגברים בנשק. מקימים דיונים על התגייסות חברים לפלמ"ח ולצבא הבריטי. מחליטים על יום עבודה של 9 שעות לחברים ושמונה לחברות.
חברינו המגוייסים לצבא הבריטי מספרים על ניצחונות. יש אצלנו שמחה על-כך מהולה בעצב עמוק עם הגעת הידיעות על המתחולל באירופה. ידיעות על המתרחש בפולין מחלחלים גם אלינו. גם קבוצה של ילדי פליטים מגיעה דרך טהרן שבפרס. הם נקלטים כקבוצה בקיבוץ וחנה קציר נבחרה להיות המחנכת שלהם. הם לומדים עברית וגם את עקרונות החיים הקיבוציים ברוח ה"שומר הצעיר" ומשתלבים לאט לאט בחיי המוסד החינוכי שלנו.
בשמי העמק חגים מטוסי חיל האויר הבריטי בדרכם להפציץ את הגרמנים במדבר המערבי. אנחנו נערכים בכוחות משותפים להמשיך ולקיים את המשק החקלאי . להרחיבו ולשכללו למרות המצב הקשה בחזית. כמובן איננו מפסיקים לרגע לדון גם בענייני התנועה ואנו מקיימים שורה של דיונים רציניים בשאלות הנוגעות להמשך דרכנו המדינית הציונית והיהודית. דיונים ארוכים אנו מנהלים סביב ההכנות לועידת "הקיבוץ הארצי" שתיערך בבית-אלפא. בחירת נציגינו איננה משימה קלה . צריך לברר ולבחור את מי שייצגו נאמנה את עקרונותינו. נבחרו נעמי פרנקל לוי רון ונציג ההשלמה פסח טאוב.22 לאוגוסט 1942: תכנית האב למשמר העמק מבוצעת על-ידי האדריכל רכטר. נפתחת בריכת השחיה. בלילות כולם מתגייסים לקטיף התירס.
כוחות נוספים נחלצים לעזור בבציר הענבים בכרם, בקטיף התירס בשדה ובשאר הענפים. גם החברות יוסיפו שעות עבודה וגם נערי המוסד יעבדו בענפי הקיבוץ ובגיוסים הרבים. בצמצום אך בנחישות אנחנו ממשיכים ,גם בשעות קשות אלה לפתח את המשק החקלאי שלנו. נטענו 47 דונם של מטע תפוחים מזנים שפותחו אצלנו על ידי דוד חדשי ובניו ברק. גם זן חדש של כרובית פותח בגן הירק של הקיבוץ "בכירת משמר-העמק" שמה והיא מניבה יבולי שיא ורווחים נאים. רכשנו לאחרונה גם קומביין חדש ומשוכלל לקציר הדגנים. וחשוב מכל הנחנו יסודות לחד האוכל החדש. לא עוד הצטופפות מורטת עצבים בצריף הדולף בחורף והלוהט בקיץ. בקרוב יהיה לנו "ארמון מפואר" היכל התפארת של קיבוצנו. ההתלהבות עצומה בשעת חפירת היסודות.
כמות התוצרת שאנחנו מייצרים מחייבת קניית משאית גדולה יותר מהרוקווי העתיקה שלנו. בהשקעה גדולה רכשנו משאית "מק" חדשה המסוגלת להוביל לחיפה את כל תנובת המטע והרפת ביום אחד ואפילו לחזור בלי קושי. השכנים הערבים מנסים לפגוע ברכב הנוסע בכביש. ממגנים את המשאיות שלנו כך שהנוסעים יוכלו לנסוע בבטחה יחסית.
ברפת שלנו כבר 150 ראש פרות ועגלות הולנדיות שהושבחו בגזעים מקומיים להגנה מפני מחלות. בלולינו מקרקרות מעל 3000 תרנגולות מטילות שאילצו אותנו לקנות מדגרה גדולה יותר המסוגלת להדגיר מעל 10000 ביצים בשנה! המטעים והפלחה הם עדיין עיקר ההכנסה של הקיבוץ אבל אנחנו בהחלט רואים ברכה בעמלנו ומרגישים במידה רבה רווחה כלכלית צנועה.
15למאי 1943: חג חדש לקיבוץ "חג הגז".בדיר נערכים לשיווק הצמר לצבא הבריטי. על אף הידיעות הקשות המגיעות מאירופה, חיסול גטו ורשה והשמדת יהודי פולין והארצות הסמוכות ,מגיעות גם ידיעות על הדיפת הצבא הגרמני מצפון אפריקה וניצחונות של בעלות הברית, לקראת פלישה לאירופה וחיסול המפלצת הנאצית.
רכשנו תנורי נפט לחימום החדרים. ראשונים קיבלו החברים הוותיקים. וכמובן בתי הילדים. אבל כולם מקווים שהמצב יאפשר המשך חלוקת התנורים גם לצעירי הקיבוץ.
14 לנובמבר 1943: מופיע עיתון היתולי"הפסימיסט העליז" בעריכת קובה ותחכי. ילדי הקיבוץ נכנסים להסגר בגלל מחלת האדמת.
באירופה ,בנות הברית מתקדמות במהירות לעבר גרמניה. אנחנו מקווים שהסיוט יגמר. חברינו בצבא מדווחים משם ויש גם עדויות שמגיעות ומעוררות עצב וחרדה לגורל המשפחות והקרובים שנשארו בגולה. במשק הדברים ממשיכים להיות קשים לביצוע. העבודה רבה וכמות הידיים לביצועה מעטה. גיוסים נערכים כמעט מדי יום בהשתתפות חניכי המוסד, הפלמ"חניקים וחברי תנועת "השומר הצעיר" מהערים תל-אביב ירושלים וחיפה. הפסל בן-צבי התחיל לפסל את גושי השיש העצומים שהובאו למדרון שבין המוסד לקיבוץ, שם נבחר המקום להנצחת השואה של יהודי אירופה.
הצלחנו לשווק תפוזים מהפרדס שלנו לשוק בדמשק! משימת ההובלה הוטלה על בנימין ארנון שנסע במשך שלושה ימים לדמשק ובחזרה במשאית ה"מק" של הקיבוץ. לדבריו המשאית עמדה בגבורה בעליות לגולן והמטען התקבל בשמחה ובמחיר טוב. 9 לפברואר 1944: חגיגות ט"ו בשבט שנחגגו בחורשה שלנו שודרו ברדיו. היו הדים חיוביים מצד המאזינים. הגדוד האוסטרלי שחנה בוואדי ליד הקיבוץ, עזב בדרכו לאירופה.
המשק ממשיך לצמוח וביחד עם המשך הנטיעות בחורשה נטענו גם מטע תפוחים חדש ובו זנים איכותיים שפותחו אצלנו במשתלה. זן תפוחים בשם "משמר-העמק אדום" זוכה להצלחה רבה. את חג הקיבוץ אנחנו כרגיל פותחים ב"משפט על הקיבוץ" בדרך זו אנחנו מבררים סוגיות שונות של חיינו ומוציאים את עצמנו זכאים. תמיד. ביחד עם השמחה על סיום המלחמה וכיבוש גרמניה. אנחנו רוכשים בקיץ קומביין חדש. את השדה צריך לקצור, גם במלחמות וגם בעת שלום. תנועת "השומר הצעיר" עורכת כינוס גדול על הר הכרמל. חניכי המוסד נוטלים חלק חשוב בארגון "השומריה בכרמל". שוב חסרות ידיים עובדות. אבל חברינו שהיו מגוייסים לצבא מתחילים להשתחרר ולחזור הביתה.
שנה חדשה התחילה. את חג הקיבוץ ,כרגיל , חגגנו בצנעה. הפעם הוצגה הצגה לילדים "בגדי המלך החדשים" הביצוע היה מרשים. המסר לא היה מכוון לקיבוץ כמובן. שהרי אצלנו אין מלכים ובוודאי לא ערומים. "הקולקטיב הרעיוני" הוא המולך על חיינו. לצד השקעה גדולה בפיתוח משקנו הצעיר, אנחנו ערים גם לצורך בגיבוש כח פוליטי. אנחנו מחליטים להקים מפלגה! מפ"מ שמה "מפלגת הפועלים המאוחדת". אנחנו אכן פועלים וגאים במעמדנו זה. מאוחדים? זאת משאלה שעוד תצטרך להתגשם בעתיד. על כל פנים רוב עצום של החברים הצביע בעד הקמת המפלגה. 26 לפברואר 1946 בתאתרון חיפה נוסדה מפלגת הפועלים המאוחדת. 128 חברים תמכו בשיחת הקיבוץ רק 7 התנגדו. אנחנו פותחים בשביתה כנגד החלטת השלטון הבריטי למנוע הגעת מעפילים לארץ.
הפעילות הפוליטית הערה וכמות הולכת וגדלה של פעילים הנדרשים להתגייס לפעילות במפלגה ובמוסדות הישוב איננה עוצרת את המשך פיתוך המשק. אנחנו קונים מכבש חדש לכבישת קש וחציר. החבילות המרובעות היוצאות ממנו מהודקות וקשורות בחבלים מאפשרות איכסון מסודר במתבן שאותו בנינו לצורך זה. העבודה קשה אך יעילה יותר וכמות גדולה של חציר ניתנת לאיכסון. עכשיו אפשר להגדיל את הרפת! כבר כ-100 פרות ועגלות מזן פריזי ישראלי מתגוררות ברפת החדשה. המאזן שהציג שייק בשיחת הקיבוץ מראה ששנת 1947 הייתה שנה מצויינת ורמת החיים שלנו ממשיכה לעלות.
5 מאי 1947 : רכשנו אמפליפייר פטיפון ותקליטים. כל שבוע מתקיים "קונצרט" בחדר הקריאה. מאזינים למוסיקה קלאסית בהדרכת חבר מתנדב (לפי תור כל פעם מישהו אחר בוחר את הקונצרט שיושמע)
באמצע הקיץ נערך פסטיבל מחולות בקיבוץ דליה ,השכן על ההר,טובי הרקדנים מבין צעירי הקיבוץ רקדו ולא ביישו את מסורת הריקודים שלנו מימ ראשית הקיבוץ. מסתבר שאפשר לרקוד גם בלי לקדוח ממלריה ובלי שהבטן מקרקרת מרעב. הצלחנו גם לארגן טיול של כל הקיבוץ לנגב. יש עוד הרבה מקום ליהודים בארץ ישראל. בנובמבר התקבלה באו"ם החלטה על חלוקת הארץ בינינו ובין הערבים. אצלנו שמחה וריקודים אצלם זעם והחלטה לפתוח במלחמה נגדנו.
ו. חורבן הבית
שנת ה20 לחיינו במשמר-העמק."הנקודה " כפי שאנחנו קוראים לקיבוץ שלנו , להבדילו משנות הנדודים שעברו עלינו. הקיבוץ כבר לובש צורה.יש כבר לא מעט בתים בנויים ומשק חקלאי מודרני. מגדל המים משקיף מלמעלה על כל נכסינו . חברים רבים אוהבים לטפס על המגדל כדי לראות את העמק כולו נפרש לפנינו. אנחנו באמת רואים את עצמנו כשומרי העמק,בלב אוכלוסיה שאיננה רוצה לקבלנו בתוכה, למרות מאמצינו הכנים ליצור חברה סולידרית עם השכנים, יש בזמן האחרון תחושה של אי נוחות מגורמים ,שאנו מבחינים בהם היטב, הבאים מהעיר ג'נין ואף מרחוק יותר ומסיתים את הכפריים כנגדנו. אריה דיאמנט "המוכתר" שלנו עושה ,ביחד עם חברים נוספים, מאמצים ניכרים לשמור על היחסים שנרקמו בשני העשורים שאנחנו כאן. למרות הכל הלב מתמלא בגאווה. השגנו השגים משמעותיים בזמן שחלף מאז ימי העוני והרעב של נוה שאנן. הם היום כבר רק זכרון וציון לדרך שעשה הקיבוץ מאז הכרזנו על ייסודו.בחג הקיבוץ אנו מעלים מסכת של שירים המציגים את דרכנו מאז ועד הלום. שיריו של עמנואל ולחניו של חתולי מרטיטים את הלבבות ונוסכים בנו תקווה לעתיד.
30 ינואר 1948: חגיגות יום הולדת לקיבוץ "שירה מאז ועד הלום" נמשך הגיוס לביצורים. יריות על הקיבוץ. נוטעים ברושים לזכר הנספים בשואה.
המצב המתוח אינו מאפשר קיומה של עבודה סדירה וסבק סדרן העבודה הופך עולמות בנסיון למשוך את השמיכה הקצרה כך שתכסה ככל האפשר יותר צרכים. ענפי החי הם בראש דאגותינו. לשדות ולמטע אפשר לא לצאת כל בוקר אבל לחלוב ולהאכיל את הבהמות צריך מדי יום.גם הדאגה לילדי הקיבוץ הקטנים מדירה שינה מעיני האמהות הדורשות פתרון . במפקדת הקיבוץ מתייעצים למצוא דרכים לפנות את הילדים הצעירים ביותר. אולי לקיבוץ שמיר. תגבורת של שלושים פלמ"חניקים מגיעה הם עסוקים במשימותיהם אבל מוצאים גם קצת זמן לעזור בעבודה. המתח גובר ועננה של אי ודאות בעתיד מרחפת מעל הקיבוץ. יש דאגה אמיתית ליכולתנו לשמור על קיבוצנו.
4 לאפריל 1948: בשעות הצהרים החלה הפגזת תותחים ומרגמות על הקיבוץ.נפגע קשות הבית הגדול במוסד החינוכי. גם בקיבוץ עצמו הרס רב. יש גם הרוגים ופצועים .
אנחנו נלחמים על חיינו. פשוטו כמשמעו. בלילה נהדפה התקפה של חיילי קאוקג'י וערבים תושבי רובייה. ההתקפה נהדפה בהשלכת רימונים וירי על התוקפים. לפנות בוקר אנו שומעים את געיית הפרות במצוקתן. הן לא נחלבו והחלב לוחץ. חלקן נהרגו בהפגזה או נפצעו אנושות. גם בלול ובדיר יש הרס רב וחורבן עמל של שנים יורד לטמיון. הרפתנים יוצאים לחליבה למרות הסכנה. שאר החברים בעמדות. דרוכים להדוף כל נסיון לכבוש ולהרוס את הקיבוץ.
שנים עשר יום נמשך הקרב על משמר-העמק. בסופו משתרר שקט בכל האזור. הכביש לחיפה נפתח לתנועה ומשאיות רבות מביאות לקיבוץ חומרים לבניה ושיקום ההריסות. גם חברים מקיבוצי האזור נחלצים לעזור לנו בעבודות הפלחה והמטעים. בתנופה אנחנו מתחילים לבנות מחדש את הריסות הקיבוץ. הפעם גדול יותר חזק יותר וחדור אמונה בהמשך הניצחונות במלחמה הנמשכת בכל חלקי הארץ. חלק מצעירי הקיבוץ בוחרים להתגייס לצבא ההגנה לישראל שהוקם עם ההכרזה על כינון המדינה ב-15 למאי. בקיבוץ יש רבים הרואים בכך נטישה של משימת השיקום בשעה קשה לקיבוץ אך יש גם הרואים בכך מעשה נכון של הגנה על המולדת הצעירה והבטחת קיומה גם מעבר לגדרות הנקודה. בסופן של מספר שיחות קיבוץ סוערות החבורה יוצאת והנשארים מגייסים כוחות להמשיך בבניית הקיבוץ מהריסותיו .
תם עידן בתולדות משמר העמק. ביתנו, שהקמנו בעמל רב ועליו נלחמנו והגנו עומד על תילו והוא חזק ויציב ונושא מבטו לעתיד של שגשוג שלווה ובטחון.
ז. נביאים ראשונים
השקט שהשתרר באזור נמשך למרות המלחמה
Comments