מזכיר מוכשר
כאשר עלה לראשונה שמו של זמר יהלומי בישיבתה של ועדת המינויים שעסקה במציאת חבר מתאים לתפקיד מזכיר הקיבוץ, אחדים מחברי הועדה הצעירים הרימו גבות בשאלה. מי הוא לכל הרוחות אותו זמר יהלומי? אחד מוותיקי הועדה התנדב לספר להם במי מדובר. "זמר" כך סיפר "הוא ללא ספק קשיש חביב וערני למדי . מראהו כמעט לא השתנה עם חלוף השנים . גופו היה ונשאר רזה וזקוף כגופו של נער. גם ברוחו היה זמר צעיר בהרבה מגילו האמיתי". סיכם את תאורו של הקרבן העתידי. "אנחנו לא מכירים אחד כזה", אמרו הצעירים. "אבל, ,יש בהחלט מקום לחזור ולשלב את הוותיקים בעשיה הקיבוצית". "יש יתרון בכך שהוותיקים ,שכבר אינם נחוצים בשום מקום, יתרמו משהו מניסיונם לכלל הקיבוץ" חידד יותם הצעיר את הנקודה.
לאחר הערה חשובה זו, נשלח יותם לברר עוד פרטים חשובים על זמר יהלומי. פרטים שיסייעו בקבלת ההחלטה הסופית. איש כמובן לא ציפה שהוא יחזור ותשובה חיובית בחיקו.
יותם ,בחור צעיר שזה עתה החל להשתלב בחיי הקיבוץ , כמעט ואיבד את עשתונותיו כאשר זמר יהלומי הניד את ראשו מלמעלה למטה בתנועה שמשמעותה ,כך שיער, היתה הסכמה למלא את תפקיד המזכיר הבא של הקיבוץ. "אתה באמת מסכים להיות המזכיר הבא של הקיבוץ? ולעמוד לבחירה בקרוב ממש,לא בעוד חודש או שנה או מתישהו בעתיד?" שאל יותם בחוסר אמון. שוב אותו ניד ראש מלמעלה למטה בעיניים רציניות ומצועפות ובחצי חיוך של סימפטיה לצעירים.
כנראה שכן הסיק יותם . בלי לחכות לתגובה מילולית מיהר לבשר זאת לחבריו לועדה.
.
"ובכן, זמר יהלומי הוא אחד החברים הנחמדים ביותר בקיבוץ שלנו". כך דיווח יותם לחבריו. איש מבין החברים שאליהם פניתי לא העלה אפילו ברמז מעשה אחד של גנאי לאורך שנותיו הארוכות של זמר כבן וחבר הקיבוץ. יחד עם זאת להתעקשותם של חלק מחברי הועדה לקבל תמונה קצת רחבה יותר על מעשיו החיוביים ,או לכל הפחות על מעשיו מכל סוג שהוא ,לא נמצאה תשובה חד-משמעית. על פי מה שסיפר יותם , לקו כל המשיבים בזיכרונם ולא הצליחו להעלות פרטים הנוגעים לפעולותיו למען הקיבוץ של זמר יהלומי.
אותם בודדים שעשו מאמץ לדלות מנבכי זיכרונם מעשה כלשהו שאפשר ליחסו לאיש המדובר, הפטירו בחיוך מתנצל אחרי מחשבה ארוכה , "הוא באמת בחור נפלא מאין כמותו. כן. הוא בהחלט יכול להיות מזכיר מצוין ".
שניים מחברי הועדה הותיקים ניצלו את הבמה שהועמדה לרשותם והפליגו בשבחי נחמדותו הידועה ,שמחת החיים הקורנת ממנו והחיוך התמידי הנסוך על פניו. בסיכום הישיבה התקבלה החלטה פה אחד. זמר הוא אכן איש נחמד ביותר . מכיוון שהוסכם על השם החלו מצטברים הפרטים לכלל סיפור חיים שלם ודמותו של זמר יהלומי קיבלה צורה ונחשפה בשלמותה לעיני חברי הועדה המשתאים.
בצעירותו,כך סיפרו הותיקים , היה זמר הרץ המהיר ביותר במוסד החינוכי. כה מהיר היה שרבים חשבו שהוא הרץ המהיר ביתר בתנועה הקיבוצית כולה ויכול אפילו ,ביום טוב ,להשיג רצים מהירים ביותר הגם שהם עירונים רחמנא ליצלן.
רזה וגרום כקפיץ של פלדה ,הפליגו הותיקים בסיפוריהם, היה זמר מתייצב למרוץ מאה מטרים על המגרש הישן של המוסד החינוכי.
לפקודת המזניק היה תופס את מקומו בשורת הרצים ומשעין את רגליו הדקות והשריריות כנגד האדנים . בריכוז עצום היה מישיר את מבטו אל הנקודה המרוחקת שסימנה את קצה המסלול ואז לתדהמת הצופים היו עיניו נעצמות והוא היה שוקע לתנומה שקטה ובלתי מופרעת.
כאשר נשמעה שריקת המזניק ושאר הרצים היו יוצאים לדרכם היה זמר פוקח את עיניו ומביט סביבו מופתע לגלות שהוא לבדו נותר כורע בעמדת הזינוק. אז היה מתעשת במהירות הבזק ויוצא לדרכו בשעטה שכמוה לא נראתה בעמק כולו. רגליו נעו במהירות עצומה וקרבו אותו אל גבם של הרצים שכבר הספיקו לגמוע את רוב המסלול. בסוף הריצה היה זמר מגיע תמיד בין הראשונים אך מעולם לא הצליח להיות ממש ראשון . מעולם גם לא הצליחו למדוד את זמן ריצתו האמיתי, וכך נשארה מהירותו האגדית בגדר שמועה בלתי מוכחת.
באחת הריצות , בשעה שסגר במהירות את המרחק בינו ובין שאר הרצים ניתזה אבן זעירה מנעליו של הרץ שלפניו וחדרה לעינו של זמר שהחלה שותת דם. בעיניים סגורות סיים זמר את המרוץ ,כמעט במקום הראשון, והובהל ישר לחדר המיון לטיפול בעינו הפגועה.
אותה אבן קטנה סיימה את קריירת הריצה של זמר ופגעה קשות בראיתו מה שהביא אותו להפנות את זמנו לכשרונו האחר והוא האמנות. לאחר ששוחרר מבית החולים ועינו הפגועה החלה להחלים עד כדי הבחנה טובה למדי בין אור לצל החליט זמר להתרכז בציור. תחום שגם בו גילה כשרון רב מאוד.
השנים חלפו להן ועברו של זמר כספורטאי מחונן כמעט נשכח והחלה מתפתחת הסברה שהוא צייר מופלא וברוך כשרונות. מדי פעם ,לא לעיתים קרובות מדי, הייה הציבור נחשף לאחת מיצירותיו הצבעוניות.
איש לא העז לגלות שאיננו מבין מה רצה זמר לצייר. הציבור היה נחלק לקבוצות על-פי מה שכל קבוצה ראתה באותה יצירת אמנות מופלאה.
זכור לכל הויכוח שנמשך חודשים רבים בין הקבוצה של הותיקים (של אותם ימים) שראו בציור מוטיבים של חברה שוויונית וצודקת של אנשי עמל,לבין קבוצת הצעירים,חברי ילדותו של זמר, שראו ,באותו ציור ממש ,כמיהה לנופיו הפתוחים של המדבר ולטיולי ג'יפים שבהם נערות פרועות שיער נשענות על כתפי לוחמים יגעי קרבות ומשופמים.
כאמן מוכר על-ידי התנועה זכה זמר יהלומי לשלושה ימי אמנות בשבוע . ימים שבהם אסור היה להפריע לו ביצירתו החשובה. בשאר הימים היה זמר עוסק בעבודות קלות ופשוטות שהרי אמן ברמתו ובכשרונו איננו יכול להעמיס על כתפיו גם אחריות לעבודות גדולות וממושכות שעלולות חס ושלום לפגוע ביכולת היצירה האמנותית שלו.
במקביל לעיסוקו זה, החל זמר לפתח גם את כשרון המשחק שלו וסיגל לעצמו הבעה תמידית של אמן מיוסר . גופו הצנום שכבר לא היה שרירי כבעבר, הוסיף מימד של יסורים לדמותו וכובע הברט ,שאותו לקח פעם ממחסן התחפושות, השלים את התמונה. זמר הפך לאמן רציני.
כמובן שפניות שנעשו על-ידי רכזי התרבות השונים לקבל ,ולו פעם אחת , מעט מזמנו וכשרונו לצורך קישוט חדר האוכל לחג כזה או אחר, נדחו בסבר פנים יפות ובחיוך אמפטי, אך בנחרצות שאיננה מתפשרת, זמר יהלומי לא יהיה כאחד מאמני החצר המייצרים אמנות לפי הזמנה. לא הוא.
גם פניות חוזרות ונשנות של ועדות המנויים לדורותיהן,זכו לסרוב מעודן אך עקשני כאשר זמר יהלומי היה הודף את התחינות בחיוך מתנצל ומסביר באריכות שכרגע הדבר איננו אפשרי בגלל תנופת היצירה שבה ,בדיוק בימים אלה, הוא עסוק בכל רגע פנוי. כמובן, היה מוסיף זמר את המשפט המסכם . ברגע שאסיים את העבודה על התערוכה שעליה אני שוקד, אשמח להיענות לכל פניה של המוסדות כשמבטו מרצין ועיניו משדרות הבנה עמוקה לצרכי הקיבוץ היה זמר מפטיר בצניעות . חבל שלא פניתם אלי לפני חצי שנה אז הייתי פנוי ובשמחה הייתי תורם את חלקי הצנוע לתרבות הקיבוץ.
ארועים כאלה היו מתרחשים בכל שנה מספר פעמים והפכו לטקס קבוע. שגרה צפויה שאיש לא רצה באמת לשנותה. כך חלפו להן השנים והסטטוס קוו בין זמר יהלומי והקיבוץ נשמר וכובד על-ידי שני הצדדים.
עד שבאמצע שנות השבעים נפל דבר בקיבוץ. ארוע מכונן ששינה את מאזן הכוחות. הוקמה "המזכירות החברתית המורחבת". הכלאה מוזרה בין שיחת קיבוץ למזכירות.
גוף זה ,שמאז המצאת הפרד לא נוצר יצור כלאיים עקר שכמותו,הוקמה כדי לייצר חיץ בין החברים ובעיותיהם הכאובות לבין הציבור שנדרש לדון בהן בשיחת הקיבוץ. ברציונאל שקדם להקמת הגוף החדש נאמר במפורש. "המזכירות החברתית המורחבת תהיה גוף אשר ידון ישקול ויקבל החלטות בעניינים אישיים שאין מקומם בדיון פתוח בשיחת הקיבוץ מסיבות של צנעת הפרט". או כפי שגרסו רבים מחברי הקיבוץ, במקרה שיתעורר ספק ביכולתו של אותו פרט לשכנע את שיחת הקיבוץ לקבל את רצונו.
הקמת הגוף החדש חייבה גיוס מסיבי של חברים וחברות שיאיישו אותו לצד ממלאי התפקידים המרכזיים שיהיו ,כמובן, שותפים גם הם לאותו גוף שיעקוף במידת הצורך את החלטותיהם שלהם.
ראש וראשון לאותם "אזרחים" ,כינוי לחברי ועדה שאינם ממלאי תפקיד רשמי באותו זמן(אך היו בעבר וכנראה יהיו בעתיד)נבחר זמר יהלומי. הפעם הוא הסכים בשמחה מכיוון שהבין, כפי שהבינו רבים, שהגוף החדש לא יתכנס לעיתים קרובות מדי ולאור חשאיות פעולותיו ניתן יהיה לשוות לשותפות בו הילה של כת מסתורית שחבריה נושאים בעול האחריות הכבד מנשוא. זה תפקיד מתאים לי מאוד,השיב זמר לפניית ועדת המנויים ובכך סימן וי גדול על השם הראשון ברשימת חברי "המזכירות החברתית המורחבת".
מאז ועד היום כחלוף יותר מ-30 שנה , מכהן זמר יהלומי כ"אזרח" באותו גוף חשוב. במהלך אותן שנים ארוכות סיגל לעצמו זמר יכולת הקשבה כמעט בלתי אנושית.
במהלך דיוני המזכירות המורחבת ואף יותר מכך בשיחות אישיות עם הפונים אליה, היה משעין את סנטרו על אגרופיו הקמוצים ומישיר את מבטו אל הדובר תוך שהוא מניד בראשו מפעם לפעם ,מלמעלה למטה בתנועה של הבנה והסכמה. למתבונן מהצד נראה היה שזמר יהלומי הוא התגלמות האמפטיה וההכלה האפשרית . נראה היה ששום מצוקה אנושית לא זרה לו והוא נכון לפתור כל בעיה קשה ככל שתהיה, בצורה שתביא מזור לכל כאב ותשמור במקביל על העקרונות החשובים של הקיבוץ. כמובן שכל זאת נעשה ללא מילים אלא בניד ראש ובשפת גוף שהלכה והשתכללה עם השנים.
לא פלא ,אם כך שבמרוצת השנים הפכה דמותו של זמר יהלומי לאבן יסוד בחיי הקיבוץ עד כי התמעטו וכמעט פסקו השאלות המציקות מהעבר בנוסח "מה בעצם הוא עושה כל הזמן?" התדמית החדשה התאימה לאופיו של זמר יהלומי ככפפה ליד. לצעירים ולנקלטים חדשים שהחלו להתרבות בקיבוץ, כבר נרמז שזהו האיש שאליו כדאי לפנות בשעת מצוקה. ניתן ,כך סופר מפה לאוזן, לראות בו מודל רצוי של חבר המשלב יצירתיות בתחומי האמנות עם עבודה יצרנית והשתתפות בועדות.
הכול התנהל על מי מנוחות עד לאותו היום שבו המיטה על זמר יהלומי תכונתו להנהן בראשו באופן אוטומטי לכל פנייה של חבר, את השואה של הסכמתו (לכאורה) לכהן כמזכיר הקיבוץ. כאשר פנה אליו יותם ,שאותו לא הכיר, והחל מגולל בפניו את הצעתו הנהן זמר כהרגלו בראשו מתוך מחשבה שהצעיר שוטח בפניו בעיה אישית סבוכה כלשהי ושניד הראש המפורסם יפתור אותה כפי שהיה מקובל תמיד. ללא צורך בהסברים מיגעים והקשבה ממשית לפרטים הקטנים.
מבלי שהתכוון לכך החלו גלגלי בחירתו כמזכיר הקיבוץ להתגלגל במהירות מסחררת. וכוחותיו הדלים של זמר לא עמדו לו לעצור את השטפון המאים להטביעו.
על משכבו בלילות הפך שוב ושוב בנסיבות האומללות שהביאו אותו למצבו העגום אך, למרות נסיונותיו הרבים , לא העלה אפילו דבר אחד ויחיד שעשה שלא כשורה.
מה כבר עשיתי? לחש לגבה הקר של זוגתו . בסך הכול רציתי להראות לאותו בחור צעיר שאני מבין את מצוקתו ושותף כנה לבעיתו, אפילו לא הבנתי מה באמת הוא אומר. לא התכוונתי לרגע שהוא יחשוב שאני הוא האיש שהוא מחפש. תגיד זמר, השיבה האישה שהתעוררה מגניחותיו הבלתי פוסקות של בעלה, על מה חשבת כאשר חבר צעיר מועדת המינויים פונה אליך? הרי ברור שהוא מחפש קרבן לאיזה תפקיד שאף אחד לא רוצה, למרות נסיונך הרב בחיי הקיבוץ ,אתה לפעמים ממש לא מבין כלום. עכשיו תפסיק לילל ותן לי לישון קצת. הוסיפה בכעס. יש כאלה שצריכים לקום מחר לעבודה.
עשרות שנות התחמקות נגוזו באחת ועכשיו כבר אין דרך להמלט מהמלכודת.חלומות ביעותים טרפו את שנתו של זמר. שטוף זעה קרה קם ממשכבו ולבש את בגדי העבודה הכחולים . בגדים אותם הקפיד ללבוש תמיד בצאתו אל הציבור. למרות השעה הבלתי רגילה הלך זמר אל הסטודיו שבו היה יוצר את יצירותיו המסתוריות,מתעלם ממבטיהם הנדהמים של כמה פלחים משכימי קום.
טרוד ומתוסכל ניסה את כוחו במשיכות מכחול אחדות אך רק צבעים קודרים הצטברו וכיסו הבד. כמו גם את שארית חייו ,כך חשב לעצמו.
ביאושו עשה את דרכו במורד הגבעה לעבר חדר האוכל. מנסה להתעלם מהסובבים אותו. כשהוא אוחז במגש עמוס במזון חיפש בעיניו פינה צדדית להתחבא בה. הרחק מעיני שאר החברים שלפתע נראו לו כולם עוינים ושמחים לאידו.
בעודו מנקר בצלחתו בחוסר חשק ניגשה אליו בחורה צעירה מצוידת בכל הדרוש להצלחה בחיים והתיישבה מולו. אפשר להפריע לך רגע? שאלה. נו , רטן זמר , סוקר בעיניו את גופה היפה וחיוכה הידידותי של הצעירה , את כבר ממילא הפרעת לי ואני גם ככה לא כל-כך רעב. במה מדובר?
רק רציתי להגיד לך שהיום סיפרו לי נציגי ועדת המינויים שהסכמת למלא את תפקיד המזכיר ביחד איתי. מה דעתך ? נראה לי שנהיה צוות נהדר. נוכל לעשות דברים גדולים ביחד .
לפתע נדמה היה לזמר יהלומי שקרני שמש בוהקות חדרו דרך החלון המאובק ואביב פתאומי האיר את הדשא הירוק. כאמן מנוסה הבחין מיד בשלל הגוונים הבהירים שהחלו מרצדים כתמונה סוריאליסטית בין שיחי הרוזמרין הדהויים שעיטרו את הרחבה המרוצפת. בקצות אצבעותיו חש זמר איך חדוות היצירה חוזרת אליו וכבר החלו תמונות חדשות רצות במוחו ,משוועות להצטייר מעצמן על הבדים.
"בוודאי שהסכמתי ,אמר לנערה המקסימה שמולו. אמנם לא כל-כך קל היה לי להפסיק את עבודתי הנוכחית אבל ביחד איתך אני מרגיש שנוכל להצעיד את הקיבוץ לעתיד של פריחה ושגשוג. את ברוח הנעורים שלך ואני בנסיוני רב השנים בקיבוץ אכן נהיה צוות מנצח. ניצוץ חדש של חיוניות החל זורח בעיניו הכחולות של זמר וחיוך של צניעות ומבוכה עיגל את שפתיו. הו, כמה הודה בליבו ,באותו רגע, לכשרון המשחק שפותח במשך שנים.
בלחיצת יד נפרדה הצעירה מזמר וקמה ללכת לדרכה . אל גבה המתרחק לחש זמר בקול חנוק מהתרגשות רגע, רק תגידי לי איך קוראים לך?
טוב , אמר לעצמו כשלא התקבלה תשובה. בוודאי בשיחה כבר יגלו לי מה שמה של שותפתי לתפקיד.
במוצאי שבת נבחרו זמר יהלומי ודרורית בת-חן לצמד מזכירי הקיבוץ לשנים הבאות. מהפכות גדולות ואסונות גדולים לא התחוללו באותה קדנציה אבל שנותיו האחרונות של זמר קבלו מפנה אמנותי מעניין.
ציוריו הפכו פיגורטיביים ונועזים על גבול הפורנוגרפיה. יותר לא היו ויכוחים ומחלוקות בין חברי הקיבוץ לגבי כוונותיו של זמר ומשמעות ציוריו כולם ראו את דרורית במערומיה מכל זוית אפשרית.
コメント