הפרה ציונה

עלילות הפרה ציונה

הפעם, שלא כהרגלי , אשתמש בשמות בדויים . בעלי החיים שבסיפור ,כמו גם בני האדם, יזכו לשמות חדשים שיטשטשו במידה רבה את עקבות הדמויות האמיתיות.

אני נוקט בצעד לא שגרתי זה ,עקב תלונות של מספר קוראים שחשבו בטעות שיש בסיפורי פגיעה ברגשותיהם. מכיוון שכל מטרת סיפורי הינה להביא את המציאות כפי שנשקפה מבעד לעדשות משקפי הבלתי אובייקטיבים בעליל , אין ולא הייתה לי מעולם כוונה לפגוע באדם או בהמה על-ידי סיפורים בלתי מהימנים.

לעצם העניין : סיפורנו הפעם מחזיר אותי לעיסוק החביב עלי ולסוגי החיות האהובים עלי, הפרות למיניהן. ליתר דיוק פרה אחת מסוימת ששמה "ציונה" . מי שיראה בסיפור דברים שלא כפשוטם יעשה זאת על אחריותו. הגם שאינני יכול להמנע מלהסכים שאפשר גם אפשר לראות מעבר לסיפור, הפשוט לכאורה ,שמסופר כאן.

בלידתה הייתה ציונה הגשמה של תקוות רבות . בת לאם בעלת ייחוס ותנובה מרשימה ואב שנבחר בקפידה על סמך ביצועי העבר שלו. יחד עם זאת ,כמי שנולדה בלידת עכוז , היו ימיה הראשונים של ציונה קשים ולא נטולי סיכון.

בחלוף המשברים הראשונים ובטיפולו המסור של יהושפט הרפתן הפכה במהרה לעגלה יפה ומפותחת מכפי גילה. מידה גדושה של יהירות החלה לשגשג בהתנהגותה. התנהגות שזכתה לעידוד מצידו של יהושפט הותיק ולבעיטות חשאיות מצידו של הר-אבן. הרפתן הצעיר והשאפתן.

במלאת לה שנתיים המליטה ציונה את וולדה הראשון . זכר שחור ורזה שנשלח אל קצה הנידח של מפטמת העגלים ואיש לא התעניין יותר בו ובגורלו . יעודה של ציונה היה להתחיל להגיר את כמויות החלב שלהן ציפו ממנה. ואכן במשימה זו היא עמדה בכבוד ואף למעלה מכך.

בתחרות הסמויה בין יהושפט להר-אבן לא היה כל ספק מי המנצח. וכך בעזרתה של ציונה והשגיה החלבניים הצליח יהושפט להנציח את מעמדו כרפתן הבכיר.

למשך מספר שנים לא מבוטל הצליחה ציונה לבסס את מעמדה כמלכת העדר ברפת של הקיבוץ.

עטיניה הלכו ותפחו עם השנים ותנובתה הרקיעה לשיאים שזיכו אותה ואת יהושפט בפרסים רבים.

הר-אבן המושפל נטש את הרפת ואת הקיבוץ והלך להתנחם בגידול ירקות בנכר. איש לא התעניין בגורלו, בדיוק כפי שאיש לא התעניין בגורלם של העגלים שהמליטה ציונה שנה אחרי שנה. זכרים כולם. אלה נטבחו בהגיעם לפרקם בידי סוחרים שעברו בין הסככות של מפטמת העגלים מפעם לפעם.

אם הייתי רוצה לספק את מאוייהם של אותם קוראים שרוצים סיפור "נחמד" שכולו נופת צופים ,הייתי עוצר ברגע זה. אבל מה לעשות שסיפורה של ציונה נמשך גם מעבר לרגעי התהילה ולפסגות התנובה.

נאמן לעצמי ולאופיי הגרוע ,אני חייב להמשיך ולתאר את העלילה כפי שאכן התרחשה. וגם אם יהיו אחדים שיניחו את הכתוב ברגע זה ויקראו לי עוכר רפתנים ושונא פרות. אני את חובתי אקיים במלואה. חובה לא בהכרח נעימה. מה לעשות.

ובכן, הזמן נתן את עיתותיו גם בתפוקת חלבה של ציונה וגם , כמה עצוב, במראיה החיצוני. כפי שקורה למי שהשנים היפות שלו חלפו ועברו גופה כבר לא היה מושך כבימי צעירותה. עטינה השתרבב מדולדל מתחת לכרסה הרפויה. לא מראה מלבב במיוחד. אבל כאן נחלץ לעזרתה יהושפט שבאמצעות זריזות ידיים ונסיון רב שנים היה מסיט את הידית הממוקמת מתחת לצנצנת החלב הגדולה שבמכון החליבה בדיוק ברגע המתאים למלאה בחלבן של הפרות האחרות בשורה.

צבי, הייקה הזקן שהיה נשלח למדוד את כמות החלב החדשית . מעולם לא הצליח לתפוס את יהושפט בתרמיתו וכך הייתה ציונה מוסיפה מספר נכבד של ליטרים לתנובתה המתדלדלת ונשארת במעמדה כשיאנית התנובה של כל הזמנים. אמנם על חשבון אחדות מחברותיה אך הפרות כידוע טובות לב וקצת טיפשות ולא היה להן איכפת.

האיזון הופר בסופו של קיץ אחד. כאשר בעדר הבקר לבשר של הקיבוץ החלה עונת ההמלטות. וגל של לידות תאומים שטף את העדר.

שלא כמו הפרות מניבות החלב והיעילות של הרפת , היו פרות עדר הבקר פרחחיות עלובות שבקושי הספיק חלבן לגידולו של ולד אחד ראוי לשמו. גם עובדי הבקר היו, לפחות בעיניו של יהושפט , יצורי אנוש מעוררי תיעוב וחסרי הצדקה כלכלית. אבל בכל הנוגע לפרות עצמן הייתה התופעה של לידת תאומים סימן מבשר רעות. כהערת אגב אציין שבאותן שנים גם בין חברי הקיבוץ היו שראו בהולדת תאומים מפגע לא רצוי במיוחד.

מגפת לידת התאומים יצרה, לכן, בעיה חמורה של אספקת חלב לעגלים הרכים . אמהותיהם לא יכלו להניקם ונטשו אותם ללא הנד עפעף ,טרף לתנים ולגנבי הבקר המזדמנים.

המציאות הכתיבה פתרונות בלתי שגרתיים וכך עלה הרעיון להביא פרה מרפת החלב שיש לה מספיק חלב להניק כמה עגלים בבת אחת.

מסיבה שעד היום לא הובהרה, לא היה יהושפט מצוי בתחומי הרפת באותו רגע קריטי, עובד צעיר ונמהר סימן את ציונה הקשישה והאפתית כפרה המתאימה למשימה. "יש לה מספיק חלב לשנים שלושה עגלים שלכם אבל זה כלום לעומת מה שהפרות האחרות שלנו נותנות אז קחו אותה ותגידו תודה" אמר בהתנשאות לבוקרים אסירי התודה.

כך מצאה את עצמה ציונה משוטטת ברחבי חלקת המרעה כשקבוצה גדולה של עגלים בעקבותיה מתחרים על ארבעת פטמותיה . יונקים ברעבתנות את שפע החלב.

יהושפט שגילה את המעשה הנורא באיחור מצער נאלץ גם הוא להסכים שבת טיפוחיו נראית מאושרת במצבה הנוכחי. בחיוך חמוץ הוא נתן את ברכתו למהלך החדשני.

בימים הבאים נראה יהושפט מגיע אל חלקתה של ציונה כשבזרועותיו ערמה של חציר אספסת מתוק אותו היה מגיש לה כפי שהורגלה מימים עברו.

גם כאן מסתמנת תחנת יציאה מהסיפור כשעודו נעים לאוזן אבל לא כך היו הדברים בהמשך דרכה של ציונה.

העגלים שלושה במספר הלכו וגדלו במהירות כפי שמקובל בגזעי הבקר לבשר. בזמן קצר היו אמורים, כשאר בני גילם, להיגמל מיניקה ולעבור למפטמה להמשך גידולם. אך שלושת בניה המאומצים של ציונה מאנו להפרד מאימם השקטה והסבלנית. באלימות שהלכה וגברה היו עוצרים בגופם החסון את נתיב הליכתה ודוחפים את פרצופם הדשן אל קרקעית גופה אוחזים בכוח בעטיניה ויונקים את שארית לשדה מגופה.

מצבה של ציונה הלך והחמיר . עורה כבר נתלה על עצמותיה כמעיל ישן בלוי ודהוי. עטינה הריק היה מגיר את טיפות החלב האחרונות אל גרונם שלא ידע שובע של העגלים שכבר היו כמעט פרים בוגרים.

עובדי הבקר שרחמיה נכמרו על האומללה ניסו ככל יכולתם להפריד בין האם לילדיה המאומצים אך ראה זה פלא בכל פעם שבוצעה הפרדה שכזאת היו שלושת העגלים נצמדים אל גדר המפטמה וזועקים במלוא גרונם בתביעה להמשיך ולקבל את מה ,שלדעתם, מגיע להם. מה שהפתיע עוד יותר היתה התנהגותה של ציונה. זו , משנלקחו ממנה העגלים ועטיניה היו מתמלאים מחדש בחלב הייתה מזעיקה את שלושת הגנגסטרים בגעיות רמות ואלה היו מזנקים ועוברים כל מכשול עד שהשיגו שוב את מנת החלב שלהם .

אובדי עצות עמדו הבוקרים וחזו בסבלה של הפרה האומללה עד שנמצא הפתרון. חשיבה יוצאת דופן במקוריותה חלפה במוחו של אחד מהם. "בואו ניתן לה עגלים חדשים קטנים יותר. הלחץ בעטינים לא יציק לה והיא תשכח את העגלים הקודמים" חשיבה יצירתית ומדהימה בפשטותה. " אבל אין כרגע עגלים בעדר שלנו. כבר גמלנו את כולם " תיאר בשקט אחד מצעירי הצוות את האמת הערומה.

כאן נכנסו לפעולה ההרגלים הישנים ביחסי בוקרים רפתנים ועד מהרה נסחבו שני עגלים בני יומם מרפת החלב והוצמדו לציונה שנרגעה מיד. הסידור הזה יחזיק מעמד כמה חודשים אמרו הבוקרים אחד לשני. אחר-כך כבר נראה מה לעשות.

כדי להבדיל את שני העגלים החדשים אחד ממשנהו החליטו הבוקרים ,בפרץ של חיבה לעוללים לקרוא להם נבט ונרקיס.

כרגע כך נראה יונקים השניים הללו הרבה פחות ואולי ציונה תצליח להתאושש מעט. נראה מה יהיה כשגם אלה יגדלו ויהפכו רעבתנים כמו קודמיהם.