לאחרונה אני מרבה לנבור בארכיון זכרונותי. פעמים רבות אני מסתייע בסיפורים שחושפים בפני חברים שונים . לפעמים ,אותם חברים, לא מעלים בדעתם לאן תוביל חשיפה זו של הסיפור "שלהם", ומה אני בשרירות לבי עשוי לעשות בסיפורם... אבל ישנם פרקים עלומים בחיי הקיבוץ שעצם חשיפתם כפי שנגלתה לי היא הסיפור האמיתי.
כך למשל, נחשף בפני הסיפור שאותו אני מספר הפעם. לסיפור הזה יש השלכות חינוכיות בעלות משקל רב וחלק מהחברים שהיו מעורבים במעשה נושאים אותן על גבם , ההולך ושח כבר עשרות רבות של שנים ואינן מרפות.
אינני יכול, מפאת גילי הצעיר , לשפוט את טיב ההחלטות אז ותוצאותיהן כפי שהן מוכרות היום לחברי הקיבוץ ולכן אני משאיר לקוראים את מלאכת השיפוט ומביא את הדברים , כדרכי מאז ומתמיד, כפי שהיו באמת.
קוראי המנוסים יכולים למלמל מתחת לשפמיהם גינויים כאלה ואחרים או להיאנח בביטול ואולי בזלזול מסוים, וללחוש חבר לרעהו שוב דורון ממציא לנו כאן סיפורי בדים שלא היו ולא נבראו .
על כל פנים כך השתלשלו העניינים כפי שהבנתי מדברי המספר עצמו.
הדבר התרחש בעבר הרחוק . אי שם בתחילת שנות ה-50 . היו אלה שנים קשות בהן הקיבוץ היה נתון במצוקה כלכלית וחגורת הצמצומים התהדקה עד לחור האחרון ומעבר לו.
תקופה זו נרשמה בהיסטוריה כ- "תקופת הצנע". שזה ביטוי מכובס לתקופה של מחסור,רעב,אבטלה ויאוש.
המצב היה כה חמור עד שהיו כוונות רציניות לקצץ את מכסת הלחם והזיתים שהוגשו לחברים כמנה עיקרית ויחידה שלוש ארוחות ביום.
למרות הקשיים בקיבוץ שלנו, חסכו החברים מפיהם כדי לאפשר לילדיהם להמשיך ולגדול ברווחה שאננה. וכך ניתן המעט שנותר ביד רחבה לילדים. בעיניים כלות היו החברים מביטים בילדי הקיבוץ ההולכים ומשמינים . הולכים וגדלים בקומתם ושוברים את רעבונם התמידי של ילדים בגילאי הגדילה רק כדי לשבת בנוחות בכיתותיהם החמימות ולרכוש השכלה איכותית שהונחלה להם בידי המורים הטובים והמנוסים ביותר שבנמצא.
המצוקה הכלכלית הקשה לא חדרה את מעטפת ההגנה שנפרשה סביב ילדי הקיבוץ הצעירים. ובכל זאת , באותה שנה שבה מדובר צצה ועלתה השאלה מה לעשות עם קבוצת "הדס" .
הבעיה טואטאה אל מתחת לשטיח לאורך כל הקיץ והתעוררה ,כדרכן של בעיות קשות, רק כשכבר היה מאוחר ונדרש פתרון מהיר ומאולץ.
קבוצה זו של ילדים וילדות בעלי כשרון ויכולת מוכחים סיימה בהצלחה את כיתה ה' בחברת הילדים .
ילדי "הדס" היו גבוהי קומה ועזי מבט ונדמה היה שהם בוגרים מכפי גילם האמיתי. עד לאותה שנה הושקעה בילדים הללו כמות נכבדה של משאבים רוחניים וחומריים.
נראה היה שדבר לא יכול לפגום במסלול התפתחותם בדרכם להיות חברי קיבוץ מועילים. אבל הדברים השתבשו באופן חמור בחופש הגדול של אותה שנה.
כפי שמקובל עד היום אחרי שמסיימים את כתה ה' וחוגגים את החופש הגדול מגיעה שעתה של כיתה ו' שהיא גולת הכותרת של שנותיהם של ילדינו בחברת הילדים.
בכיתה ו' מקבלים הילדים את האחריות המלאה על תפקודם של שאר ילדי החברה הצעירים מהם ורשאים, במקרים מיוחדים ,להפעיל סמכות ושיקול דעת חינוכי במטרה להביא לציות והקשבה מצד הילדים הצעירים וגם ,פה ושם, לכאב פיזי והתייפחויות משעשעות.
בכיתה ו' מקבלים ילדי הכיתה הבוגרת את האחריות לעבודת הפרך של הילדים בערוגות משק החי והאכלת מיני העופות והחיות המתגוררות שם דרך קבע. אחריות שנבנתה בהתמדה מאז היו בכיתה א'.
ילדי כיתה ו' הבוגרים לכאורה, משמשים כחוליה מקשרת בין תביעותיו הבלתי מתפשרות של יעקב פלד ( או מי שקדם לו בתפקיד ) שהיה המבוגר האחראי על משק הילדים, לבין נטייתם של הילדים הצעירים להתחמק מהעבודה הקשה.
בתפקידם כמנהלי העבודה הם מתנסים בתחומים רבים ומגוונים של בעיות ניהוליות ובעיקר משתחררים סופית מהצורך לאחוז בפועל בידית המעדר או המגרפה, אותם כלים שטניים שמטרתם להזיז ללא צורך ערמות של זבל ועלים יבשים ולערמם לערמות שהרוח מפזרת בלילה.
כמובן שילדי הכיתה הבוגרת הם גם אלה שמובילים את התוצרת הטריה ממשק החי אל זרועותיה החמדניות של האקונומית וזוכים למטר של שבחים על חריצותם ותרומתם החשובה לסל המזון המדולדל של חברי הקיבוץ. רק בכיתה ו' מורשים הבנים האחראים והחזקים ביותר לנהוג בחמור הרתום לעגלה קטנה וחורקת ולהדהירו ברחבי הקיבוץ. להכעיס בדרכם את הלולניות המובילות טסי ביצים מן הלול או את יצחק בן-מנחם המפסל להנאתו פסלי בטון מגושמים.
וכך, מלאי גאווה וסיפוק חוזרים הילדים הבוגרים אל משק החי לנגוש בחבריהם הקטנים העמלים ברוב מאמץ לספק את הדרישות ההולכות ותופחות של הבוגרים מהם.
ובכן, ילדי קבוצת "הדס" בילו את החופש הגדול במשחקים ושעשועים כראוי למי שבקרוב יהיה עליהם לשאת בעול האחריות לחברה הצעירה כולה והם צריכים להספיק לנצל את ימי ההפקרות האחרונים לחייהם. הידיעה שבקרוב מאוד יהיה עליהם להרצין וליטול אחריות רק הגבירה את רצונם להשתובב.
אפילו נפילתו של מטוס על ראשיהם, רק שנתיים קודם, בעיצומו של משחק מחבואים בפינותיהן המוצלות של "בורות בקר" , לא הזיז אותם כמלוא הנימה מאותו ייעוד נחשק של כתה ו'.
הטראומה והבהלה שאחזה בגופם ובנפשם ,הבלתי מפותחים עדיין , הוסוותה עכשיו, אחרי שנתיים, בזקיפות קומה של מי שיודע להתגבר על כל מכשול ולשאת באומץ את כאביו כראוי לכיתה הבוגרת של חברת הילדים.
למרות שצוות מנוסה של מחנכים ומטפלות דאג במידה כלשהי לאיזונם הנפשי של ילדי "הדס". למרבה הצער נעשה הדבר בדרך הדומה לזו שבה נעשו התיקונים במוסך. שם היו נוהגים,כאשר טרקטור כלשהו היה מתקלקל, או ניזוק בפעולה בלתי מבוקרת של אחד הפלחים, לשלוף כלים שונים מארגז הכלים הענקי ולהביא את טרקטור 'הדפוק' במהירות האפשרית למצב שבו יכלו הפלחים לקלקלו שנית.
במקרה שהיה צורך בתיקון אמיתי שגם ישמור על אורך חייו של הטרקטור ויאפשר את סיום החריש, היו מזעיקים את פרוייק'ה שהיה יודע לתקן הכול באמת.
לצערנו במקרה של קבוצת "הדס" לא היה שום 'פרויק'ה' בתחום החינוך ולכן הסתפקו במה שהיה . והשתמשו בכלים הפשוטים ביותר להחזרת הילדים הפגועים למסלול חיים תקין . הטענה הכללית של מומחי החינוך המיוחד של הקיבוץ הייתה שאיך שהוא הדברים כבר יסתדרו מאליהם. וכך היה ,פחות או יותר.
אבל נחזור לסיפור השנה ההיא, שבה כאמור התכוננה הקבוצה להעמיס על כתפיה את עול ניהולה של החברה הצעירה.
בזמן שחבורת הילדים התוססת ,בהדרכתו של המדריך הכריזמטי אברהם (ה' מודגשת באיום) עסקה בהתפרקות בונה לקראת העתיד המצפה לה. החלו מוחותיהם הקודחים של מספר בעלי תפקידים מרכזיים לעסוק בשאלה שעמדה על הפרק. מה לעשות עם קבוצת "הדס" בשנה הבאה.
בעיצומו של אותו קיץ התברר שלקבוצה אין מורה לשנה הבאה והגורלית. שנת כיתה ו'. כמובן שהסוד נשמר בין חברי ועדת החינוך עד לרגע האחרון מתוך כוונה להלחיץ את מקבלי ההחלטות ולהפגישם עם הבעיה ברגע האחרון שבו לא תיווצר חלילה אפשרות לדון ולשקול חלופות שונות. ואכן כשבועים לפני המועד שבו היו ילדי קבוצת הדס אמורים להיכנס לתפקידם כבוגרים בחברה הצעירה הוטלה הפצצה אל חיקה של המזכירות ההמומה.
לא אלאה את הקוראים היגעים בכל הפרטים שגרמו לכך אבל העובדה היא שלא נמצאה בכל הקיבוץ ולו חברה אחת ויחידה שתעבור את מבחני ההתאמה שאותם ניסחה ועדת החינוך. הנתונים הנדרשים למשימה היו מורכבים ונבנו כך שלא כל אחת תוכל לעמוד בהם. ואכן אף אחת לא הצליחה בכך. אך למרבה הפליאה דווקא דינה ,שהייתה מורה במוסד החינוכי,התאימה למלוא הדרישות הרצויות . למעט העובדה שהיא לא הייתה מורה בקיבוץ אלא במוסד החינוכי . עובדה זו נחתה על ראשי מערכת החינוך בכל כובדה וימים רבים עסקו כולם רק באפשרות לרבע את המעגל כך שדינה תוכל להיות מורה בכיתה ו' של הקיבוץ למרות השתייכותה הבלתי ניתנת לשינוי לחבר העובדים של המוסד.
מכתבים הורצו בין מוסדות הקיבוץ השונים אל מנהיגי התנועה. גם אלה מהמנהיגים שהיו חברי הקיבוץ דרשו שהפנייה אליהם תעשה בדרך הדואר כדי לשמור על מראית עין של ניטראליות. כל המאמצים נכשלו כשלון חרוץ .
דינה הינה ותשאר חלק בלתי נפרד מחבר העובדים של המוסד. פגיעה קשה בעצמאותו של המוסד החינוכי עשויה להיגרם אם יעשה כאן ויתור שכזה, גרסו ברוב דעות קברניטי התנועה. גם אם לא תימצא לה כיתה ללמד בשנה הבאה תישאר דינה במקומה.
בשלב זה חברו מספר ארועים והצטרפו לכלל מציאת פתרון לבעיה של קבוצת "הדס".זמן קצר לפני פרוץ המשבר נבחר פייסי להיות מרכז המשק.
'פייסי' השתייך לקבוצת 'ההשלמה' שהורכבה ממספר צעירים בעלי יכולות מהסוג שהיה חסר כל-כך אצל בני הקיבוץ הראשונים.
חבורה זו של עירונים מבתים בורגניים טובים היו בוגרי תנועת השומר הצעיר ובוגרי קרבות מלחמת השחרור מה שיצק לתוכם ערכים נכונים בתחומי הרוח והחומר. וחשוב מכך רובם זכו להשכלה מסודרת בבתי ספר "אמיתיים".
הקבוצה הובאה למשמר-העמק לצורך מילוי השורות באנשים שיוכלו לנהל ולהצעיד את הקיבוץ לעבר העתיד הכלכלי טכנולוגי הצפוי לבוא.
בשנה זו שבה התרחש סיפורנו זה הוחל בפרעון ההתחייבות הזו ועל כן היו הציפיות מפייסי שכרכז המשק ידע להתגבר על מסורות שמרניות ולחשוב "מחוץ לקופסה" כפי שנהוג לומר היום.
גורם נוסף שהשפיע על תהליך הדיונים היה כאמור המצב הכלכלי הקשה. כל תעלוליו של שייק בתחום הנהלת החשבונות וכמות בלתי נגמרת של שעות עבודה בחדרים הצפופים ואפופי עשן הסיגריות, לא הצליחו להביא ולו סימן פלוס אחד ויחיד לקצה טור הסיכומים.
אפילו נציגי הקיבוץ בממשלה ובכנסת (והיו רבים כאלה בימים ההם)משכו ידיהם בבהלה מעיסוק בנושא. ידינו קצרה מהושיע פסקו בפנים עגומות.
אבל פייסי היה כאמור עשוי מחומרים אחרים. במקומות מהם באו חברי קבוצת "ההשלמה" לא נתנו להיעדר מזומנים להוות מכשול בפני השעטה קדימה.
אפילו העובדה שלא היה בית מתאים לשכן בו את כל ילדי הקיבוץ שהחלו להתרבות בהמוניהם אחרי תקופה ממושכת של יובש בהריונות, לא עצרה את הועדות השונות מחיפושיהם אחרי הפתרון לבעיית "הדס" .
כאן הגיעה שעתו הגדולה של פייסי. בסכמו את אחד מהדיונים הארוכים לקראת סופו של עוד לילה לבן, העלה רכז המשק הצעיר רעיון מבריק. במוסד החינוכי יש כידוע מורה פנויה . ואם, כך הסביר לחברי הועדה העייפים , נצליח למצוא גם בית ריק נוכל לחסוך לקיבוץ סכום נאה בכך שנעביר את קבוצת "הדס" ישר לכיתה ז'.
רק בודדים מבין החברים הותיקים בועדת החינוך הבינו את גודלו של הרעיון. הגזבר שאף הוא נכח בישיבה, נעור מנמנומו והחל מחשב בפנקסו את האפשרויות הגלומות בהצעה המהפכנית.
מה בדבר האפשרות להגדיל את החסכון אף יותר ולהעביר אותם ישר לצבא שאל ברצינות .
בן עמי, שעתידו של בנו שמואליק כטייס בחיל האויר עמד לנגד עיניו, הסיר את ההצעה הזדונית של הגזבר בהינף יד מבטלת. מאחר וחברים נוספים החלו מתעוררים עלה החשש שעוד הצעות מסוג זה עלולות לצוץ פתאום. כדי לעצור את הסחף הוחלט לאשר את הצעתו של פייסי ולוותר לקבוצת "הדס" רק על שנה אחת. הם יסתדרו עם זה,סיכמו חברי ועדת החינוך, וגם אם לא, זה לא נורא. הקיבוץ צריך גם רפתנים ופלאחים. לא כולם חייבים להיות פרופסורים.אמר אחד מעובדי הרפת שכיהן בועדת החינוך שנים רבות.
במחי חשיבה יצירתית אחת נוספה טראומה נוספת לנפשם הרכה של ילדי קבוצת "הדס".
במקום להנות מהיותם בוגרים בעלי עצמה שלטונית בחברה הצעירה חזרו בין לילה להיות חבורה של קטנטנים מבוהלים. אחרונים בשרשרת המזון הטורפנית של המוסד החינוכי.
אחת האמהות הצעירות שחרדה לשלום ילדתה שאלה במבוכה את אחד ממנהיגי החינוך המיוחד האם לא צפוי לילדים משבר נפשי קשה מהמעבר הבלתי צפוי מאיגרא רמה לבירא עמיקתא.
קברניט החינוך חיבק את כתפיה הרועדות מבכי בחיבוק אבהי והסביר לה בטון דידקטי רהוט " רבקה חביבתי את בוודאי סומכת על שיקול דעתה של הועדה . תאמיני לי שרק טובת הילדים עמדה לנגד עיננו כשקיבלנו את ההחלטה הקשה הזאת" . בכייה של רבקה נמשך עוד שעות רבות.
גם שיחה שהתנהלה בהונגרית בין מלכה, שביקשה אף היא להציל את בנה מרוע הגזרה, לבין שמואל בעלה של רבקה לא הפסיקה את שטף הדמעות, למרות שבהחלט היה ניתן להבין מטון הדברים ומצבעם המאדים של פניו של שמואל שאחדים מחברי הועדה עלולים להצטער צער רב על החלטתם.
לילדי קבוצת "הדס" נמסרו הדברים ממש ברגע האחרון כשחומו של הקיץ החל להתפוגג ומדידת בגדי החורף הסתיימה . ממש ערב ראש השנה התבשרו הילדים שלא נמצאה להם מורה מתאימה בקיבוץ וגם לא כיתה הולמת. לפיכך עליהם לקחת את חפציהם המעטים ולעלות בטור עורפי במעלה הגבעה לכוון הבית הגדול.
לאחדים מחברי הקיבוץ הזכיר המסע העגום הזה את פינוי הילדים בזמן הקרב על משמר העמק שהתחולל לפני שנים מעטות . פינוי שהסתיים בשהות ארוכה בגלות בקיבוצי העמק ובחיפה.
בחלוף השנים נסגר הפער והושלם החסר ואחדים מחברי קבוצת הדס בגרו והפכו לחברי קיבוץ נאמנים חלקם אפילו נטל חלק בהמשך עיצובו של החינוך המיוחד של הקיבוץ ובהצלחה שלא נפלה מזו של קודמיהם.
Comments